בפרשתנו מאריכה התורה בדבר שתי מצוות מהותיות ומרכזיות בתורת ישראל ובתרי"ג מצוות, האחת מצוות שמירת השבת. והשניה מצוות בניית משכן ומקדש לה'. מדוע התורה מסמיכה שתי פרשיות אלו זו לזו, ויתירה מכך מדוע יש להן לבדן חשיבות של פרשה שלימה?

הקשר היהודי של האדם לעולמו הרוחני ובינו לבין לקונו מורכבת משתי מערכות יחסים, הראשונה 'אתערותא דלעילא' זאת המושפעת מאת האלוקים על האדם וגורמת לו להיות אפוף בקדושה וברגשות רוחניים. והשנית 'אתערותא דלתתא' זאת המוטלת על האדם לקיימה בעשייתו בפעולותיו ובהתמסרותו לקיום התורה והמצוות, נפשו נמשכת ומזדככת לקרבת האלוקים.

כך לפי האמונה היהודית בשונה משאר הדתות, היותו יתברך 'טוב ומטיב' וחלק מחסדי ה' הוא כי ניתנת לאדם היכולת להיות חלק מהקשר עם האלוקים לפי היהדות, הרי שליהודי יש חלק אקטיבי בקשר עם הקב"ה ובהשפעתו בעולם, האלוקים נותן כח לאדם "תנו עוז לאלקים" ביד האדם לגרום לקידוש ה' ולגלות את השגחת ה' בעולם. כפי כל מערכת יחסים גם זו צריכה להיות הדדית, הקב"ה משפיע שפע נתינה ואהבה על האדם, ועל האדם ליטול ולקיים את מעשי המצוות שנצטוו בתורת ה' במסירות ובאהבה עד אין קץ, בכדי להתחבר אל הקב"ה.

מצוות שמירת השבת היא מתנה מאת הקב"ה בכדי שנרגיש את אהבת ה' לעם ישראל, מסיבה זו רק במצוות השבת יש מושגים של "עונג שבת", "כבוד שבת" ולמעלה מן הכל "נשמה יתירה", כפי מימרת חז"ל כי "שלושה שותפין באדם, אביו, אמו, והקב"ה" שותפות הקב"ה מתקיימת ביום השבת בו ניתן לאדם "נשמה יתירה", נשמה יתירה זו היא היא חלקו של הקב"ה באדם ובהגיעה בשבת קודש מיושם חלקו של הקב"ה בשותפות זו(כלי יקר).

המצווה השניה היא בניית משכן להקב"ה, מצווה זו מוטלת על האדם, כעת מוטל על החלק האנושי לקיים את חלקו בקשר עם הקב"ה ולבנות משכן לה' על ידי מעשי האדם, לאחר שבשבת קדש הקב"ה חפף עלינו באהבתו, הרי שעלינו ליצוק ולבנות משכן לה' להנכחת מציאות הקב"ה בעולם גם בשאר ימי השבוע, כלומר לאחר שהזדככנו ב'קדושת הזמן' ביום השבת, עם ישראל בונה משכן לה' המבטא את 'קדושת המקום' שאיננו תלוי בזמן, אלא תלוי באנושות, בעם ישראל, בכדי שנקיים קידוש ה' ונרגיש את השגחתו יתברך בעולם. לפי האמור מובנים דברי המדרש כי נסמכה שמירת שבת לבניית המשכן לומר לך כי 'אין בנית המשכן דוחה את השבת', דהיינו אין מערכת יחסים אחת יכולה לבוא על חשבון המערכת השניה.

אם האדם מעוניין להרגיש את קדושת התורה ואהבת ה', אם יש מי שחסרים לו אנרגיות חיוביות, כאלו שגורמות לו להרגיש מיצוי עצמי רוחני, הרי שעליו לבנות לעשות ולפעול פעולות מצידו, מצד עצמו,  בלתי ניתן לעמוד מן הצד בפסיביות ולהמתין שהקשר הרוחני יבנה מאליו.